<h1>העיטור אות מ' מרד ש"ב</h1>
<h2>דף קא:</h2>
השער השני שאין להן כתובה אבל תוספת יש להן. גרסינן בפרק אלמנה נזונת הממאנת והשנייה והאיילונית אין להן לא כתובה ולא פירות ולא בלאות. ואם מתחילה נשאה לשם איילונית יש לה כתובה. אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל יש להן כתובה ואסיקנא כדקתני (פי' — כד קתני) אלמנה לכהן גדול אפלוגתא קאי דהיכא דהכיר בה יש לה כתובה כאיילונית אבל לא הכיר בה לא. וקיימא לן כרב יהודה דאמר אחד אלמנה ואחד איילונית אשה ואינה אשה הכיר בה יש לה כתובה ותנאי כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה מנה מאתיים ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות אבל תוספת יש להן כדתניא נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת וחברותיה אין להן כתובה אבל תוספת יש להן. חברותיה כגון שנייה ואילונית ואלמנה דכלהו על חיבת לילה הראשון נינהו. ואיכא מאן דאמר אילונית ואלמנה שלא הכיר בה אין להן תוספת דהא נכסי צאן ברזל דאייתיאת מבי נשא לית לה כל שכן תוספת. וחברותיה דקאמר לאו דוקא. ולא דייק לן. וכתב רב אלפס כי היכי דאילונית בלא הכיר בה אי איתנהו לבלאות אידי ואידי אית לה בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל ואי ליתנהו נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה הני נמי דינייהו כהני. והאי פסקא תמיהא לן כדכתיבנא בכתובה דהא קימא לן כרב נחמן דאמר פירא הוי ומכסי ואזיל עד דבלי. והלכך היכא דליתנהו בין ממאנת בין אילונית לא משלם הדמים. ומסתברא דהא דאמר רב כהנא קרנא הוי ובשניה מכסי ואזיל עד דבלי ואינך לא, ליתה. אלא בכולהו פירא הוי ומכסי ואזיל עד דבלי. וכתב רבינו חננאל בשמעתא לא אשכחן בהדיא בשניה דאין לה בהכיר בה. ולא פירשו בה אלא לענין בלאות בלבד וצריכא עיונא. ומסתברא מדאיפליגו רב הונא ורב יהודה באילונית ולא פליגי בשנייה שמע מינה דשניה אינה אשה כלל מדקתני אם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה ולא קתני שנייה שמע מינה דשנייה לא שנא הכיר בה ולא שנא לא הכיר בה אין לה כתובה כלל. וכי היכי דלא הכיר בה אין לה כתובה כלל הכי נמי הכיר בה ואין לה מנה מאתיים אבל תוספת יש לה ופירות שאכל אין לה ובלאות נכסי מלוג אין לה. אבל בלאות נכסי צאן ברזל אית לה וקנסו רבנן לדידיה בדידה ולדידה בדידיה.
אבל ממאנת אין לה כתובה מנה מאתים אבל תוספת יש לה. וכי איתנהו לבלאות אידי ואידי אית לה ואי ליתנהו אידי ואידי לית לה. וחייבי לאוין דקאמרינן (דלית) [דאית] להו מזונות הני מילי לאחר מיתה כגון שלא הספיק להוציאה עד שמת אבל בחיי הבעל כיון דבעמוד והוצא קאי לית לה מזונות כדאיתא (יבמות פ"ה.) פרק יש מותרות. ירושלמי ויתומה אין לה כתובה וכו' במיאון. וקיימא לן כשמואל דאמר ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה.
